ספר שמות יחידה 4

A יב:א ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר יב:ב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה יב:ג דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית יב:ד ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה יב:ה שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו יב:ו והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים יב:ז ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם יב:ח ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו יב:ט אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו יב:י ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו יב:יא וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה יב:יב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה יב:יג והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים

A יב:כא ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח יב:כב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר יב:כג ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף

B יב:יד והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו יב:טו שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי יב:טז וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם יב:יז ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם יב:יח בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב יב:יט שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ יב:כ כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות {פ}

B יב:כד ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם יב:כה והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת יב:כו והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם יב:כז ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו יב:כח וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו {ס}

A יב:כט ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה

A יב:לה ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת יב:לו ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים {פ}

B יב:ל ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת יב:לא ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם יב:לב גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי

B יב:לז ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף יב:לח וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד

C יב:לג ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים יב:לד וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם

C יב:לט ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם

A יב:מ ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה יב:מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים יב:מב ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם {פ}

A יג:ג ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ

B יב:מג ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו יב:מד וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו יב:מה תושב ושכיר לא יאכל בו יב:מו בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו יב:מז כל עדת ישראל יעשו אתו יב:מח וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו יב:מט תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם יב:נ ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו {ס}

B יג:ד היום אתם יצאים בחדש האביב יג:ה והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה יג:ו שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה יג:ז מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך

C יב:נא ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם {פ}

C יג:ח והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים יג:ט והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים יג:י ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה {פ}

D יג:א וידבר יהוה אל משה לאמר יג:ב קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא

D יג:יא והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך יג:יב והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה יג:יג וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה יג:יד והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים יג:טו ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה יג:טז והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים {ס}